למה חשוב להרגיש רגשות לא נעימים? 

מהם רגשות לא נעימים?

בד"כ מדובר על פחד, תסכול, כאב, פגיעה, עצב, ייאוש, מחנק, חרדה ועוד.

הרבה מחיינו מוקדשים להמנעות מרגשות אלה וההורים "החדשים" מקדישים את חייהם על מנת למנוע מילדיהם להרגיש רגשות לא נעימים במקום ללמד את ילדיהם להתמודד עם רגשות לא נעימים והם טועים טעות מרה.

ההורים עושים כל שביכולתם על מנת שילדם לא יחווה תסכול, כאב, פגיעות, פחד וכל רגש שלילי.

וכשילד כבר חווה רגש שלילי ישנו ניסיון של ההורה להסיט את תשומת ליבו של הילד או לגמד את הארוע שגרם לרגש השלילי מבלי לתת לילד כלים להבין את משמעות הרגש ולעבד אותו.

הרציונאל הוא שככל שהילדים יחוו פחות רגשות קשים ולא נעימים יהיו יותר חזקים נפשית כי רגשות נעימים מחזקים ורגשות קשים מחלישים.

טל בן שחר , מרצה בכיר בתחום הפסיכולוגיה החיובית , אומר שיש שני סוגים של אנשים שלא חווים רגשות שליליים:

סוציומאטים ומתים.

רגשות שליליים הם כלי משמעותי וחשוב מאד להשרדות הרגשית והאישית שלנו  והרצון שלנו להתכחש אליהם ולהעלים אותם היא טעות חמורה!!

בעולם הלא מודע שלנו יש מערכת בקרה שתפקידה לאותת לנו אם מה שקורה איתנו משרת את ההשרדות שלנו או פוגע בהשרדות שלנו. הדרך שבה מערכת הבקרה הזאת מאותתת לנו שההשרדות שלנו בטוחה כרגע היא על ידי רגשות חיוביים.

מערכת זאת מופעלת בהתאם לתנאים מוקדמים להשרדות שתכנתנו בה - מה הציפיות שלנו מעצמנו (משקל, סטטוס, התנהגוויות מסוימות, הצלחה)? מה הציפיות שלנו מהעולם (חברים, בוס, בן זוג, משפחה, מדינה, ארצות אחרות ועוד)

הדרך שבה המערכת מאותתת לנו שההשרדות שלנו מאוימת היא באמצעות רגשות לא נעימים וקשים ומעוררים אותנו לתגובה. 

הבעיה היא לא ברגשות עצמן אלא בפענוח שלנו אותם.

לדוגמא: כעס יכול לאותת שמישהו עשה משהו אחרת ממש שציפינו ממנו וצריך להיזהר ממנו,

עצב יכול לאותת שמשהו קרה אחרת ממה שרצינו שיקרה לנו או למישהו שאהוב עלינו.

חרדה יכולה לאותת שמשהו רע הולך לקרות

תסכול יכול לאותת שהחיים שלנו הם לא כמו שאנחנו רוצים אותם

בד"כ הפענוח שלנו הוא שמשהו לא בסדר אתנו שאנחנו בכלל מרגישים את הרגשות האלה ואנחנו מנסים להעלים את הרגשות הלא נעימים כדי להרגיש שאנחנו בסדר..לימדו אותנו שלהרגיש רגשות שליליים זה לא טוב ואנחנו עושים הכל כדי להעלים אותם.

מכיוון שמערכת הבקרה של הרגשות היא מערכת השרדותית, כל ניסיון להעלים את האיתותים רק גורם להם להתגבר ולהתחזק ולצאת משליטה ואז מקבלים את התופעה הידועה של "לא רואים בעיניים" או "היה לי שחור בעיניים ואני לא זוכר אפילו מה עשיתי".

מערכת הבקרה של הרגשות משתלטת עלינו דווקא כשאנחנו לא מקשיבים לה,

היא לוקחת בעלות על הנפש ועל הגוף כי היא אחראית על ההשרדות שלנו.

בהערכת המצב שלה, אנחנו פוגעים בהשרדות שלנו כשאנחנו לא מקשיבים לה ואז צריך "להשתלט עלינו" כדי לשרוד.

אז מה עושים?

ברגע שמזהים רגש שלילי חשוב:

1.להבין שמדובר באיתות השרדותי לא פחות מכאב כשנחתחים ברגל או שוברים את היד..

כפי שיש מערכת בקרה עצבית שמאותת שמשהו קרה לגוף באמצעות כאב באיבר,

כך יש מערכת בקרה רגשית שמאותת שמשהו קורה לנפש..

2.להרשות לרגש להיות נוכח, לשתף פעולה עם מערכת הבקרה שנוצרה לטובתנו.

ככל שאנחנו מגדילים את היכולת שלנו להכיל רגשות לא נעימים כך הם יעלמו מהר יותר

כי מערכת הבקרה תרגיש שמקשיבים למסרים שלה ואין צורך להתעקש "ולהחריש אוזניים" באיתותים וצפצופים פנימיים

3. לרשום לעצמנו מה רוצה הרגש לאותת? מה המסר של הרגש בשבילנו?

4. להסיק מסקנות מסעיף 3 ולשחרר את הרגש באמצעות עשייה (עשייה בפועל או מדיטציה מרגיעה והבנה שהאיום לא אמיתי)

4.לזכור שכל רגש נעלם תוך 40 שניות ברגע שלא נלחמים בו.

כשנותנים לרגש להיות נוכח במשך 40 שניות ולא נלחמים בו הוא פשוט נעלם ומאפשר לנו לפענח את הסיבה שבגללה האיתו נוצר.

כשנלחמים בו הוא נמשך כאורך תקופת המלחמה כי מה שמתמקדים בו גדל.

5. אם צריך - לפנות לבעל מקצוע שיעזור להבין את מערכת האיתות ויעזור לשחרר את מערכת הבקרה שיצאה משליטה.

ואסיים בסיפור הומוריסטי.

אש/ה הולכת לקניות עם הבת שלה שצורחת וצועקת בסופר,

אנשים מסתכלים והאשה אומרת: שרון, אנחנו כבר יוצאים, סבלנות.

זה לא עוזר והילדה ממשיכה לצעוק.

הן מגיעות לקופה והילדה ממשיכה לצרוח, האמא אומרת: שרון, כבר מסיימים עוד כמה דקות, סבלנות.

וכך ממשיכ הסאגה והצרחות רק מתחזקות.

בזמן שהאמא פורקת את המצרכים באוטו שבחנייה ניגש גבר לאמא ואומר לה:

כל הכבוד לך על הסבלנות עם שרון.

עונה לו האמא: תודה אבל שהילדה לא שרון, שרון זאת אני!!

ברגע שניתן לרגשות מקום וננהל אותם בתבונה, נחיה בהרמוניה בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם שבחוץ